המדד פותח ע"י פרופסור ויליאם שארפ מאוניברסיטת סטנפורד. המדד משווה בין התשואה לסיכון (סטיית תקן) של הקרן.
ככל שמדד שארפ המחושב לקרן גבוה יותר, כך התשואה הניתנת לכל יחידת סיכון (סטיית תקן) גבוהה יותר
המדד הנפוץ ביותר לבדיקת הביצועים של קרנות נאמנות. מדד שארפ מחושב על ידי חלוקת התשואה שמעל הריבית חסרת הסיכון בסטיית התקן של הקרן.
במילים אחרות, מדד שארפ מחשב את ה- "תשואה ליחידת סיכון" כאשר הסיכון נמדד על ידי סטיית התקן. ככל שהתשואה גבוהה יותר יעלה ערכו של מדד שארפ, וככל שסטיית התקן גבוהה יותר ירד ערכו של מדד שארפ.
בעצם לוקחים תשואה (של קרן) לזמן נתון, מחסרים ממנה את הריבית חסרת הסיכון, ואת התוצאה מחלקים בסטיית תקן.
לדוגמא – קרן שעשתה 3 אחוז מתחילת השנה, בסטיית תקן של 1.5:
התשואה היא 3, מחסרים ממנה 2 אחוז (2% זאת התשואה שמק"מ ל-5 חודשים היה נותן בזמן הזה,
והיא התשואה חסרת-הסיכון); ואת התוצאה [ = 1] מחלקים ב-1.5.
התוצאה שקיבלנו היא 0.67 כלומר – מדד שארפ של קרן זו הוא 0.67.
כל תוצאה מתחת ל-1 היא לא טובה, וברור שתוצאה מתחת ל- 0 היא גרועה. זה קורה כאשר התשואה
היא שלילית או למעשה כאשר היא נמוכה מזו של המק"מ/ מדד שארפ מעל 1 הוא "טוב" וכמובן כמה שיותר גבוה יותר טוב.